מגילה כ״ה ב:כ׳-כ״ו א:א׳

מהדורה: מהדורת וויליאם דייוידסון - ארמית המנוקד

1 רש"י פתח ↗

לוקחין ספרים - נביאים וכתובים:

1 רא"ש פתח ↗

בני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בדמיו בית הכנסת בית הכנסת לוקחין תיבה תיבה לוקחין מטפחות מטפחות לוקחין ספרים ספרים לוקחין תורה אבל אם מכרו תורה לא יקחו ספרים ספרים לא יקחו מטפחות מטפחות לא יקחו תיבה תיבה לא יקחו בית הכנסת בית הכנסת לא יקחו רחובה וכן במותריהם:

1 רש״ש פתח ↗

במשנה יקחו ספרים. צ"ל לוקחין כבאינך וכ"ה ברש"י ורי"ף ורא"ש:

3 רשב״א על מגילה פתח ↗

הנחה קאמרת הנחה שאני דלא אפשר דאי לא תימא הכי מיכרך היכי כרכינן הא קא יתיב דפא אחבריה. קשיא לי מאי קאמר, שאני כריכה משום דהכי מינטר טפי. ותדע לך, דהא קיימא לן מדביק אדם ספר תורה נביאים וכתובים בכרך אחד וכדאיתא בפרק קמא דבבא בתרא יג, ב ואפילו הכי לכולי עלמא אין מניחין נביאים וכתובים על גבי ספר תורה. ויש לי לומר דהכא מתרץ כמאן דאמר התם אין מדביקין אלא תורה בפני עצמה נביאים בפני עצמן וכתובים בפני עצמן. אלא דקשיא לי דאם איתא הוה ליה למימר הניחא למאן דאמר אין מדביקין אלא למאן דאמר מדביקין מאי איכא למימר. ועוד דאם כן לדידן דקיימא לן כמאן דאמר מדביקין אם כן סלקא לן ראיה מהא דמניחין תורה על גבי תורה דלא בעינן עילויא. וצריך לי עיון.וכתוב בספר המאור, הרב ר' אפרים ז"ל כתב דהא מתניתין דלעיל מגילה כה, ב-כו, א קשיא רישא אסיפא דכוליה רישא שמעינן מינה דהיכא דלא מעלי ליה אסור וסיפא שמעינן מינה דלא בעינן עלויי וכיון דקשיא רישא אסיפא ליכא למשמע מינה אי מעלין דוקא אי אין מורידין דוקא, אלא מדקאמרינן לקמן בענין ספר תורה כיון דלא מעלי ליה אסור אלמא מעלין דוקא, ואיידי דתנא רישא ספרים לוקחין בדמיהן תורה דדוקא תורה ולא ספרים תנא נמי סיפא ספרים לא יקחו מטפחות ולעולם אפילו ספרים לא יקחו בדמיהן ספרים אלא תורה, עד כאן. וזה שלא כדברי הפירוש השני שפירשתי למעלה. ולפי דברי הרב ז"ל צריך ליזהר במטפחות ספר תורה ועטרותיהם שלא לגלול ושלא לעטר בהן אפילו ספר תורה אחר. ומכל מקום אלו שמתנדבין ומניחין בבית הכנסת מותר להשתמש בהן כל ספר וספר דעל דעת כולן הוקדשו ולא לספר ידוע, אבל אלו שמניחין בביתם ואחר כך מקדישין כיון דעל דעת אותו ספר נעשה ונשתמש בו אותו ספר אסור להניחו בספר תורה אחר דהא בעינן עילויא. ומיהו אם עשאן להשתמש אפילו הדיוט מותר דהוה ליה כצר ביה ולא אזמניה דבברכות כג, ב, ואע"ג דאזמניה אפילו לספר תורה כיון דלא אזמניה לספר תורה בלחוד שרי. ירושלמי פ"ג ה"א עי"ש: ר' ירמיה אזל לגולנה חמתון יהבין מכושא גו ארונא אתא שאיל לר' מאיר אמר ליה אני אומר לכך התנו עליו מבתחילה, ר' יונה עבד ליה מגדל ואתני עילויה עלאי דספרין וארעאי דמנין. ומכאן ראיה לאלו שמשימין עטרות ספר תורה בראש הקורא בסיום התורה שהוא מותר, שאני אומר לכך התנו עליו מבתחילה. ורבינו האי גאון ז"ל שאסר לשים בראש חתנים, התם הוא לפי שהחתנים באין לעטר עצמן בעטרות ספרים ואין אדם מתנה בעטרות שהן תשמישי קדושה שישתמש הדיוט בהן לכבוד עצמו, אבל התם לכבוד קריאת התורה משתמשין בהן ואני אומר לכך התנו מתחילה. כך נראה לי.תוספתא פ"ב ה"ח: משאיל אדם מטפחתו לספר וחוזר ולוקחה ממנו, מטפחות ספרים משנין אותם מספרים לספרים. ומכאן משמע דלא בעינן עילויא ואין מורידין דוקא. ומה שלא הביאו בגמרא דילמא לא ידעי לה. ואי נמי דילמא משבשתא היא. אבל לפי הפירוש השני שכתבתי למעלה בדיבור הקודם דלא איבעיא להו אלא בספר תורה דוקא איכא לאוקומא להדין תוספתא במטפחות שאר ספרים, דלעולם קורין ספרים סתם לנביאים וכתובים ולא לתורה אלא או תורה או ספר תורה וכדאיתא במתניתין לעיל כו, א. ומכאן ראיה למה שכתבתי למעלה.

3 רי"ף מגילה פתח ↗

מתני' דף כה ע"ב האומר יברכוך טובים הרי זה דרך מינות על קן צפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך מודים מודים משתקין אותו המכנה בעריות משתקין אותו האומר ומזרעך לא תתן להעביר למולך לאעברא בארמיותא משתקין אותו בנזיפה מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם מעשה תמר נקרא ומתרגם מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם מעשה עגל השני נקרא ולא מתרגם ברכת כהנים ומעשה דוד ואמנון נקראין ולא מתרגמין אין מפטירין במרכבה ר' יהודה אומר מותר ור' אליעזר אומר אין מפטירין בהודע את ירושלים:

20 רש"י פתח ↗

מתני' בני העיר שמכרו רחובה של עיר - יש בו קדושה כדמפרש בגמ' הואיל ומתפללין בו בתעניות ובמעמדות:

20 תוספות פתח ↗

מתני' בני העיר:

20 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

א משנה בני העיר שמכרו רחובה של עיר לצורך אחר, ואין משתמשים עוד ברחבה הזאת לצרכי ציבור שיש בהם גם דברים שבקדושה — לוקחין קונים בדמיו במחירו של הרחוב בית הכנסת. מכרו בית הכנסת — לוקחין תיבה ארון קודש. מכרו תיבה — לוקחים מטפחות לעטוף בהם את ספרי הקודש. מכרו מטפחות

20 בְּנֵי הָעִיר שֶׁמָּכְרוּ רְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר — לוֹקְחִין בְּדָמָיו בֵּית הַכְּנֶסֶת. בֵּית הַכְּנֶסֶת — לוֹקְחִין תֵּיבָה. תֵּיבָה — לוֹקְחִין מִטְפָּחוֹת. מִטְפָּחוֹת —

21 יִקְחוּ סְפָרִים. סְפָרִים — לוֹקְחִין תּוֹרָה.

1 רשב"א פתח ↗

מטפחות לוקחין ספרים. יש לי לפרש מטפחות ספרים לוקחים ספרים אבל מטפחות ספר תורה לא יקחו בדמיהם ספרים דהיינו נביאים וכתובים, והא דתנן נמי ספרים לא יקחו מטפחות לספרים קאמר אבל לספר תורה לוקחין, וכדמשמע נמי לכאורה בגמרא לקמן מגילה כז, א דאיבעיא להו מהו למכור ספר תורה ישן לקנות בו חדש כיון דלא מעלי ליה אסיר או דילמא כיון דליכא עילויא אחרינא שפיר דמי תא שמע גוללין ספר תורה במטפחות חומשין וכו' במטפחות חומשין אין במטפחות ספר תורה לא, דאלמא מטפחות ספר תורה כספר תורה. ומיהו אינו נראה לפרש כן דודאי אפילו נביאים וכתובים קדושין ממטפחות ספר תורה, וספרים אין לוקחין מטפחות סתמא קתני ואלמלא כן הוה ליה לפרושי אין לוקחין מטפחות ספרים. וכן מצאתי מפורש בירושלמי פ"ג ה"א, דגרסינן התם מטפחות לוקחין ספרים אפילו מטפחות ספר תורה וחומשין לוקח בהן נביאים וכתובים, ספרים לא יקחו מטפחות אפילו נביאים וכתובים אין לוקחין בהם מטפחות תורה וחומשין. והא דתניא גוללין תורה במטפחות חומשים ואין גוללין נביאים וכתובים במטפחות חומשין, לאו למימרא שתהא קדושת מטפחות תורה וחומשין חמורה מקדושת נביאים וכתובים, אלא כל שאין אתה מעלה אותן ממש ממטפחות לספרים אלא שאתה מגרע בתשמישן הרי זה כמגרע נמי בדמי תורה ומורידן לקדושת ספרים, וכן אם אין אתה מעלה בתשמישן ומשתמש אתה בהן בכיוצא בקדושת מי שנשתמש בהן הרי זה כאילו אתה מוציא מעות ספר תורה זה בכיוצא בו, הא לעלות בדמי מטפחות ולקנות מהן ספרים שפיר דמי דהא עילויי מעלינן בהו טובא.

1 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

— יקחו במחירן ספרים של נביאים וכתובים. מכרו ספרים — לוקחין ספר תורה. שבכל אחד מן המקרים מעלים בקודש, וקונים דבר שהוא מקודש יותר ממה שנמכר.

3 מגדל עוז על משנה תורה, הלכות אבל פתח ↗

כדרך שעושין מעמד כו' עד בכל מקום. פרק המוכר פירות ובמגילה פרק בני העיר ובאבל רבתי וכתבו ר"י אלפס גמ' מתני' דאין מניחין את המטה ברחוב:

3 דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים פתח ↗

מותר לעשות בית הכנסת בית המדרש אבל ביהמ"ד אסור לעשותו בית הכנסת שקדושת בית המדרש יתירה על קדושת בית הכנסת ומעלין בקודש ולא מורידין. הנה האי דמעלין בקודש ולא מורידין מצינו בכמה דוכתין ובמשנה במסכת מנחות דף צ"ט ע"ב שני שולחנות היו באולם מבפנים על פתח הבית אחד של שיש ואחד של זהב. על של שיש נותנים לחם הפנים בכניסתו. ועל של זהב ביציאתו שמעלין בקודש ולא מורידין ואחד של זהב מבפנים שעליו לחם הפנים תמיד. ובמסכת מגילה כ"ו ע"א במשנה מטפחות יקנו ספרים וכו' אבל מכרו ס"ת לא יקחו ספרים וכו' שם וברש"י שם דמעלין בקודש וכו': ומובא בכמה דוכתי כדבר מוחלט במסכת ברכות דף כ"א לענין שאין מורידין נשיא ממעלה למטה הימנו ובמסכת יומא דף י"ב לענין כהן משיח ובמסכת מגילה דף ט' ובמסכת שבת כ"א ע"ב לענין נר חנוכה למאן דאמר מוסיף והולך משום דמעלין וכו'. ועיין בשו"ע או"ח בסי' כ"ה אחר שלבש טלית וכו' יניח תפילין שמעלין וכו' עיי"ש. ובמסכת מנחות הנ"ל ילפינן מקרא דמעלין ואין מורידין וא"כ נראה דהוי דאורייתא וכ"כ בס' ארעא דרבנן עיי"ש. וכנראה אין מחלוקת בזה: והנה מצינו ג"כ לענין דרבנן כן בנר חנוכה במסכת שבת הנ"ל אבל שם מחלוקת בזה ויש לחקור אם המחלוקת אם אמרינן כן אף במצות דרבנן או בטעם אחר כמ"ש בס"ד. ועי' בר"ן במס' מגילה כ"ו שדעתו דקדושת בית הכנסת ואיסור מכירה בלי עילוי וז"ל לפיכך נראה לי דבית הכנסת ודכותיה כיון שעיקרו עשוי לומר בו דבר שבקדושה הטילו בו חכמים קדושה מדבריהם וכו' עיי"ש. וא"כ לדעתו פשוט לכו"ע מעלין וכו' אף בדרבנן ויש להבין ממס' שבת הנ"ל: והנראה לענ"ד הוא. דהנה סוגית הגמרא במסכת שבת כ"א ע"ב הוא ת"ר וכו' ב"ש אומרים יום ראשון מדליק שמונה מכאן ואילך פוחת והולך. וב"ה אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך. אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי וכו' חד אמר טעמא דב"ש כנגד ימים הנכנסים וטעמא דב"ה כנגד ימים היוצאים. וחד אמר טעמא דב"ש כנגד פרי החג וטעמא דב"ה דמעלין בקודש ואין מורידין אמר רבה בר בר חנה ב' זקנים וכו' זה נתן טעם לדבריו כנגד פרי החג וזה נתן טעם לדבריו דמעלין בקודש וכו'. וברש"י בד"ה מעלין בקודש ואין מורידין ממקרא ילפינן לה במנחות צ"ט עכ"ל. והנה שם שייך שניהם דמאן דס"ל מוסיף ולא פוחת שמעלין ושלא לפחות דאין מורידין בקודש: והנה לא נראה דב"ש וב"ה וזקנים פליגי בדבר הנראה מוסכם דמעלין בקודש וכו' וחד מאמוראי למה יבחר לומר דפליגי בזה ולא בכנגד הנכנסים וי"ב דאין מוסכם להלכה ולא נגד קראי. ועל כרחך כמ"ש דבטעם אחר פליגי אם שייך האי דמעלין בקודש וכו' גם בנר חנוכה: ולכאורה כנראה דפליגי אם גם במצוה דרבנן אמרינן מעלין וכו' אבל עמ"ש במקו"א בפרסומי ניסא כשמקיימה הוא מקיים מצות הרשות מדאורייתא וחיובו מדרבנן. וא"כ י"ל חומר דאורייתא לענין זה גם הנראה ביותר נגד זה דהנה יש לחלק בין מעלין וכו' לאין מורידין דמעלין וכו' הוי בגדר מצוה ואין מורידין בגדר איסורא. והנה משום מעלין וכו' יש לחלק בין דאורייתא ודרבנן אבל אין מורידין דהוי בכלל בזיון מצוה דמצינו אף בדרבנן לאסור במס' שבת שם אסור להרצות מעות נגד נר חנוכה משום בזיון דמצוה ואי' שם ואבוהן דכולן דם. וא"כ אמרינן בדרבנן כמו בדאורייתא כן ועיין ברמב"ן המובא בר"ן בריש פ' בני העיר שכתב במכירת ביהכ"נ דאיסור מכירתו משום בזיון מצוה עיי"ש. וביותר יקשה למאן דיליף מפרי החג דפוחתין והולכין וא"כ נראה אף בדאורייתא מורידין וכו' ויקשה להאי דמסכת מנחות הנ"ל ובכמה דוכתי דפשיטא דמעלין ואין מורידין בקודש נגד מאי דמצינו בפרי החג במקרא מפורש ומאי עדיפא קרא דיליף במס' מנחות הנ"ל שאינו מפורש כ"כ: ולכאורה יש לומר דמצותן בכך שאני דלא שייך ירידה וירידה זו עליה היא וה"ט דלא שייך מעלין וכו' בפרי החג וס"ל לבית שמאי לחד אמוראי דנר חנוכה כמו"כ מצותו בכך ולא שייך מעלין וכו'. וא"כ לפי"ז לבית הלל דס"ל גם בזה מעלין וכו' היה נראה דלא סבירא ליה לחלק בין מצותו בכך וא"כ יקשה עוד כנ"ל מפרי החג. וי"ל ע"ז דהנה ב"ש דמדמהו לפרי החג הנה משם דרשאי להפחית אבל למה יפחית דוקא ועל כרחך טעמא אחרינא בזה וכמ"ש בפנ"י ומפרי החג לא נלמד רק דאם יש סברא וטעם לומר דיפחות דהוי מצותו בכך ולא שייך מעלין וכו' וב"ה לא סבירי ליה האי טעמא ולמה יפחית דוקא וממילא הוי בכלל מעלין וכו' דלא הוי מצותו בכך. ועיין מגילה כ"א ע"ב ומ"ש לקמן בפי"ז ה"ד עיי"ש: אמנם יש לומר עוד דשאני האי דמורידין ומעלין בנר חנוכה ובפרי החג מבשאר מקומות שנמצא כן כי שם הוי בדבר שחל עליו הקדושה או המצוה כמו בהאי דלחם הפנים שלא להורידה וכמו"כ בכה"ג שקדושתו עליו וכן בהאי דס"ת וביהכ"נ עיין ברש"י מגילה כ"ו ע"א בד"ה תוספתא מעלין וכו' כיון שהוקדשו עכ"ל ועוד שם בד"ה לא שנו דאין מורידין דמים מקדושתן וביהכ"נ מחשיבותו וכו' עכ"ל. אבל בחנוכה ופרי החג דלא שייך הפקעת קדושה שאין מפקיעים דבר שחל עליו קדושה. ועיין בס' טורי אבן במסכת מגילה דף ט' שכתב דהאי דמעלין בקודש ואין מורידין הוי מה"ט דקדושת הגוף לא פקעה בכדי כדאיתא במסכת נדרים דף כ"ט וכתב דהאי דאמרינן בעלמא קדושת הגוף לא פקעה נלמד מהאי דמעלין ואין מורידין עיי"ש. וא"כ היה נראה לומר דבזה פליגי ב"ה וב"ש לחד אמוראי אם גם במצוה שייך בכה"ג מעלין וכו' דאין דומה להאי דמסכת מנחות ממחתות קרח ועדתו דהוי בחלות קדושת הגוף דלא שייך בזה דהוי כל אחד בפ"ע ולא דבר לחול ולהפקיע אחרי שחל כבר. והנה לכאורה נגד דברינו זה האי דמסכת מגילה כ"ו דאין מוכרין מטפחת וס"ת וכו' וכמ"ש ברש"י משום מעלין וכו' והרי שם נשאר בקדושתו וכמ"ש ברש"י הנ"ל בד"ה לא שנו עיי"ש ואין שייך שם מעלין וכו' רק שעלינו לעלות במצוה ולא נראה דמחלוקת במסכת שבת על הנאמר בסתם במשנה. וגם ע"כ לפי המשנה הזה גם בפרי החג שייך ע"כ מעלין וכו' אם לא נאמר כמ"ש משום דהוי מצותו בכך שאני. והנה יש לומר דמכירה הוי בזיון כמ"ש ברמב"ן הנ"ל ועיין במסכת ע"ז דף נ"ג ע"א דמכירה הוי ביטול בע"ז בצורף נכרי עיי"ש ובתוספות שם. וא"כ לפ"ז הוי מאבוהון דכולן דם שלא יהיו המצות בזויות ואפי' שלא בשעת קיומם נאמר כן ורש"י שכתב מעלין וכו'. י"ל שכתב כן שצריך אף להעלותו שזה לא נדע מדם ועבור שמעלין בקודש הוי מצוה משו"ה מותר למכור ע"מ להיות מעלין וכו' ולא הוי בזיון. אבל כמ"ש עכ"פ מעלין בקודש לא נדע מדם ואם באין מורידין י"ל כמ"ש מ"מ מעלין בקודש ממשנה הנ"ל נראה מפורש דשייך בכל גוונא. וכנראה כמו"כ לענין מעלין וכו' לא מסתבר לחלק כ"כ בחל הקדושה רק לחלק בין מצוה וקדושה בלבד ולומר במצוה בלבד פליג וכ"ז נראה לדוחק וגם מורידין הוי בכ"מ בגדר בזיון המצוה: גם בגוף הדבר שכתב בטורי אבן הנ"ל דהאי דאמרינן בקדושת הגוף לא פקעה נלמד מהאי דאין מורידין. לכאורה נגד זה במאי דמצינו האי דלא פקעה באיסורי הנאה עיין בתוספות במסכת גיטין דף מ' ע"ב בד"ה הקדש ובכמה דוכתי מאצטלא דמלתא דפרסוהו אמיתנא עיי"ש. דשם לא שייך למילף מהאי דאין מורידין וע"כ האי דאמרינן קדושת הגוף לא פקעה מסברא אמרינן כן וא"כ לפמ"ש ע"כ אין מורידין וכו' דילפינן מקרא אף היכא דלא שייך הפקעת קדושת הגוף דבכה"ג לא צריך קרא דכמ"ש דזה מסברה וקרא לאין מורידין בכ"מ אף היכא דלא שייך הפקעת קדושה כמ"ש: והנה בגמרא במסכת מנחות הנ"ל ילפינן דאין מורידין ממקרא דויקם משה את המשכן וכו' ומעלין מאת המחתות החטאים וכו' כי הקריבם לפני ה' ויקדשו ויהיו לאות לבני ישראל בתחילה תשמיש המזבח ועכשיו גופו של מזבח עיי"ש. ועי' ברש"י במסכת מגילה כ"ו שמביא להיפוך בשם התוספתא דמעלין ילפינן מויקם משה ואין מורידין מאת המחתות עיי"ש: והנה לפי הסוגיא במסכת מנחות דילפינן מן ויקם משה וגם למ"ש ברש"י במגילה הוי באופן דשייך פקיעת קדושה דמאי שנא הפקעת קדושה למקצתו לכולהו: יש לומר דזה שתהיה על ידי משה לאו משום הפקעת קדושה שהקדושה כמו שהיה רק משום כבוד הקדושה כמו דאיתא במשנה שם בלחם הפנים להניחו בשל זהב אף דמשום הקדושה שיש קדוש כשל זהב. וא"כ נדע מזה אף בדבר דאין תליא בהפקעת קדושה אמרינן אין מורידין אבל למ"ש ברש"י במסכת מגילה דילפינן אין מורידין מאת המחתות יקשה דשם הוי הפקעת קדושה אם היה מוריד אותם וכמ"ש ברש"י שם כיון דהוקדש יוקדשו עיי"ש. וא"כ מנ"ל עוד היכא דלא שייך הפקעת קדושה ובאיכא הפקעת קדושה כמ"ש לא צריך לקרא דעל כרחך מסברה הוי כן מדאיתא באיסורי הנאה כמו"כ: ב יש לדקדק בלשון הגמרא במסכת מנחות צ"ט ע"א מנ"ל שאין מורידין וכו' מנ"ל שמעלין וכו' הנה הוי להגמ' להקדים מנ"ל דמעלין כלשון המשנה שם מעלין ואין מורידין בקודש וגם אין מורידין הוי בגדר איסורא ומעלין בגדר מצוה וצריך ביותר לימודא למעלין דאין מורידין הסברא תסכים אם משום הפקעת קדושה היכא דשייכי וגם משום בזיון מצוה דנדע מדם גם עיין בספר טורי אבן במסכת מגילה שם שהקשה כיון דמעלין פשיטא שאין מורידין וגם אנכי עמדתי ע"ז. והנה ע"ז י"ל דזה למצוה וזה לאיסורא. אבל בדבר דלא שייך מלקות ודחיה לל"ת מאי שנא איסורא ממצוה. והנה כמ"ש בדרבנן די"ל דלא שייך מעלין אבל אין מורידין שייך בכל גוונא כמ"ש אבל שם הקרא לדאורייתא קאתי גם למ"ש מטעם בזיון לא צריכין לאין מורידין: ונלע"ד דכולהו מנ"ל דמקשינן הוי לענין מעלין בקודש דהנה עיין ברש"י שכתב לפי' אחד שילפינן אין מורידין ממה שהקים משה המשכן ולא ע"י אחרים עמו משום דאין מורידין עיי"ש: והנה משם נלמד דאין מורידין דבר שבקדושה אף דעי"ז נהיה מעלין דבר שבקדושה אחרת. שהרי אם היו עם משה כהנים אחרים המה יעלו בקדושתם דגם בכהנים נאמר מעלין בקודש כדאיתא במסכת יומא דף י"ב ובכמה דוכתי אפ"ה אין מורידין. ומובן לשון רש"י שכתב דלא סייעוהו אחיו הכהנים בהקמת העמודים והאדנים עכ"ל. ובמסכת מגילה שכתוב ללמוד מזה מעלין כתב מדלא סייעו בצלאל עמו. וכמ"ש מובן דכהנים המה קדושים לה' היה מסתבר אף דהוה הורדה למשכן הוי עליה להם שכ"כ קדושים לה' ואפ"ה אין מורידין בכה"ג ובלחם הפנים י"ל כמו"כ לאחר שהיה בפנים נתקדש ביותר וא"כ הוי העלאה להמזבח של שיש ואפ"ה אין מורידין לעלות אותו ולזה צריך לקרא דלא נדע כ"כ מסברה גם הפקעה לא שייך בשל שיש דהדבר נשאר בקדושה רק משום כבוד וכמו"כ שם במשכן רק מפני כבוד וצריך קרא לזה ואחר זה מקשינן מעלין מנ"ל וכו' י"ל אפי' בכה"ג במחתות הרשעים אשר היה מסברה שלא היה בקדושת כלי שרת כלל. אם שלא עשו עבודת מקדש ועיין במסכת יומא דף י"ג עבודתן מחנכתן ולא נמצאו שנמשחו. ואם גם נאמר כיון דהיה ע"פ הדיבור הוי בכלל הקדש ועבודה הרי המה לא נתכונו למצוה ובכלל זבח רשעים והיה נראה להוריד אותם ועם כל זה נאמר להיות מעלין אותם למזבח ומזה ילפינן דאפי' בכה"ג מעלין ומובן דיקשה מנ"ל משם שהרי נאמר שהיה לאות ולזכרון אבל כמ"ש דאם לא נאמר בעלמא דמעלין וכו' והוי בגדר מצוה עי"ז לא היה מעלה אותם כיון דמסברא להורידן דע"כ דהוי מעלין מצוה ומשו"ה עשהו למזבח לאות ולזכרון. ולמ"ש ברש"י במגילה כ"ו דממחתות ילפינן אין מורידין נראה כמ"ש דהיה מסברא להורידם. וא"כ לפ"ז מנ"ל שאין מורידין ומנ"ל שמעלין וכו' הוי הכל לענין מעלין וכו' נאמר באמת דמקשים מנ"ל שאף במקום שמעלין לאחרים אין מורידין וא"כ הוי בענין מעלין המנ"ל לפשוט באיזה דבר שאין מעלין ואח"ז מנ"ל שמעלין אפי' במקום שמסברא להורידו וא"כ שניהם בפ"ע וצריכין לקרא למעלין וכמו"כ לאין מורידין וכמ"ש ולא שייך לומר מעלין וכו' דהוי בגדר מצוה לדחי לאין מורידין וא"כ נאמר מעלין אף במקום שמוריד זה אינו דדחיה לא שייך רק בב' דברים אבל בדבר אחד אם חמור שיהיה בו מצוה מכ"ש שהאיסור חמור בו של"ת חמור מעשה כדאיתא במסכת יבמות בפ"ק רק דברים שונים שייך דחיה או לא נאמרה הל"ת משא"כ בדבר אחד: ג והנה למה שכתבתי לעיל דהיכא דשייך בו קדושת הגוף דאמרינן לא פקעה לא צריכין להאי דאין מורידין וא"כ יקשה ממסכת יומא דף י"ב ובמסכת מגילה ט' ויומא ע"ג בכה"ג ובכהן המשיח דאמרינן שם משום אין מורידין והרי בהם הוי קדושת הגוף ולא שייך הפקעה ולמה צריך לאין מורידין אמנם עיין בתוספות במסכת יומא דף י"ב ע"ב בד"ה כה"ג שכתבו בכה"ג מתמנה בפה ומסתלק בע"פ ובירושלמי דרש לה מקרא וכתבו דמשו"ה לא אמרינן דכהן העבר לא יעבוד עבודת כהן הדיוט משום מחוסר בגדים דאם לא היינו נאמר אין מורידין ביד הבי"ד להוריד אותו עיי"ש. וא"כ לפי דבריהם דביד הבי"ד להפקיע קדושתם צריך לאין מורידין בקודש. אמנם בהאי גופא יש לעיין. דהנה ז"ל הירושלמי במסכת יומא פ"א ה"א ומגילה ה"י כהן המתמנה מנין רבנן דקסרין בשם רב חייא בר יוסף בפה אמר ר' זעירא הדא אמרה שמתמנין זקנים בפה וכו' אמר ר' חייא בר אדא מתניתא אמרה כך חזור וכו' ונעשך אב"ד עכ"ל. ועיין בקרבן אהרן בתו"כ בפרשת אחרי מות פרשה ח' דף קפ"ז מ"ד דאיתא שם האי דירושלמי דכהן וכו' מנין שהוא כהן אף שלא נמשח עיי"ש. וא"כ לא נדע מהירושלמי רק שנתמנה בפה. ובספר שיח יצחק כתב דהוי מסברא מדמתמנה בפה מסתלק בפה עיי"ש. ולכאורה למ"ש יש לחלק הרבה דבכל קדושת הגוף שחלין בפה ואפ"ה אין נפקעין בשום דבר דשאני להחיל הקדושה מלהפקיע אותה. ועיין בירושלמי במס' סנהדרין פ"ב ה"א כה"ג שחטא מלקין אותו ואין מעבירין מגדולתו א"ר מנא כתיב כי נזיר שמן משחת אלקיו עליו אני ה' כביכול מה אני ה' בקדושתי אף אהרן בקדושתו. ובספר שיח יצחק כתב ע"ז דמ"מ בראוי להוריד מורידין כדאיתא בשהרג נפש אין לך הדיוט גדול מזה עיי"ש. אבל מ"מ להורידו בחינם מנ"ל ובהרג הנפש נפסל בלי כי אנחנו נורידו כמו בקדשים שנפסלו במומם וכיו"ב. ועי' בתוספות שהביאו מיוסף בן אולם וכו' וידע שהוסע מכהונה עיי"ש. והנה הרי קיי"ל אין מורידין וע"כ נראה הוסע כר"י שלא יהיה ככה"ג ולא ככהן הדיוט. ובגמרא מביא מיוסף וכו'. ואמרינן האי דאין מורידין ומסתמא הירושלמי לא יחלוק במציאות. וביותר יקשה כמו שהעיר בספר קרבן אהרן בת"כ הנ"ל דבבבלי בפ"ק דיומא י"ב ע"ב איתא עבודתו מחנכתו עיי"ש כמו בכלי שרת דעבודתן מחנכתן. וא"כ מנ"ל דמסתלק ע"י בי"ד. והקושיא לדוכתא דלמה לנו האין מורידין וכו' בכה"ג וכהן המשיח וכיו"ב דהוי קדושת הגוף. ועי' בתוספות ישנים במסכת שבת דף כ"א ע"א בד"ה שמחת שכתבו דלא שייך לב ב"ד בקדושת הגוף בלי פדיון. ועי' במל"מ בהל' כלי מקדש בפ"ח הל' ה' דהוכיח דאף בפדיון אינן יוצאים מקדושתם ובמקו"א כתבתי ליישב דברי התוספות עיי"ש. וזה לא שייך כאן ואם בבגדי כהונה לא שייך הפקעת קדושה בהם בעצמם לא כ"ש. והנה אם נאמר כמ"ש בטורי אבן הנ"ל דזה גופא דקדושת הגוף לא נפקעה נדע מאין מורידין לק"מ דא"כ צריכין להאי דאין מורידין בקודש שפיר לזה. אבל למ"ש הוי זה דאין קדושת הגוף נפקע מסברה בלא קרא וא"כ יקשה כמ"ש וגם קושית התוס' לימא משום מחוסר בגדים כיון דלמ"ש אין הכרע כ"כ מהירושלמי ומבבלי: והנראה לענ"ד לומר דזה שאין להפקיע קדושת הגוף משום דקדוש לגבוה ואין להפקיע קדושת הגבוה וכ"ז כשראוי לגבוה אבל בכה"ג שאינו ראוי לגבוה עוד כיון דכל קדושת הגוף אינה קדושה מצד עצמה רק מלגבוה וכשאינו עומד לגבוה עוד נפקעה הקדושה ממילא ממנו ובקדשים פסולים מהני פדיון עי' בכורות דף ל"א וקדושת דמים עליהם וכהנים במומם עודם בקדושתם לענין אכילת תרומה דהוי עבודה כדאיתא בכמה דוכתין והוי כראוי עוד ובכהן ערל שמתו אחיו מחמת מילה דקדושתו עליו כמ"ש במ"א שאין עומד לעולם בערלתו ויוכל למול ברוב השנים כמ"ש במקו"א וא"כ יכול לבוא לידי עבודה גם כמ"ש בתוס' במס' זבחים דף כ"ב ע"ב בד"ה ערל דוקא מומר לערלות פסול לעבודה דמתו אחיו מחמת מילה הוי אנוס כמ"ש בפירוש ביותר כן במס' חגיגה דף ד' ע"ב בד"ה דמרבה עיי"ש: גם י"ל דקדושה דממילא דהתורה הטילה קדושה על כל השבט לא נפקעה ועיין במס' יבמות דף ע"ו ע"א כהן פצוע דכא בקדושתיה קאי ע"ש. אבל קדושת כהן גדול בפה ע"י בי"ד כמ"ש בירושלמי בזה יש לומר כשאינו ראוי נפקע דקדושת פה לא חלה רק על הראוי וכמו בקרבן נפקע במום מקדושת הגוף לקדושת דמים ומאי דל"ש בזה וא"כ י"ל בכה"ג שאין ראוי לעבודה נפקע קדושתו. ועיין במס' קדושין דף נ"ז ע"א בגמ' שם ואי ס"ד מחיים אסורה וכו' עיי"ש ושם אינו ראויה עוד ולא שייך פדיון עי' מ"ש שם בס"ד ע"ז עיי"ש. ועי' ברמב"ן במלחמות ב"מ ל"ח ע"א בענין אפי' אבודין לא יגע שכתב תרומת דבש שהדביש נפקעה הקדושה עיי"ש: אמנם עיין בתוספתא מובא בר"ן במס' מגילה ריש פ' בני העיר אבני היכל ועזרות שנפגמו אין להן פדיון וטעונין גניזה מ"ש וא"כ נראה אף בשאין ראויים לא נפקעה קדושתם. אבל עיין ברמב"ם בפ"א מהל' בית הבחירה הט"ו שמובא דין זה ובמל"מ שם שכתב דהוי מטעמא דאי' במס' ע"ז כיון שנשתמש בו גבוה לאו אורח ארעא להשתמש בו הדיוט עיי"ש וא"כ אין משם ניגוד לדברינו זה ונהפוך נראה כמ"ש: ועי' במס' הוריות דף י"ב ע"ב עבר מחמת מומו מאי ת"ל והוא. ועי' בטורי אבן מגילה ט' הנ"ל שכתב דגם זה אמרה התורה משום דאין מורידין עיי"ש וליכא למילף משם דאין מורידין דס"ד שמא משום דאינו קדושת הגוף נפקע אף בכה"ג. אבל השתא דידעינן מאין מורידין וכו' י"ל דשם הוי משום דאין מורידין: וא"כ י"ל לפ"ז להבין דברי התוס' הנ"ל דיש ביד בי"ד להפקיע קדושת כהן גדול אם לא הוי האי דאין מורידין. דהנה משום איבה ביטלו את הכהן שעבר מכל העבודה דהוי במ"ע משום דבשב ואל תעשה ביד החכמים לעקור ד"ת וגם הרי זה שאינו רשאי לעבוד הוי ג"כ בכלל הורדה ואפ"ה משום איבה עשו כן. וא"כ כיון דממילא איננו ראוי לשום עבודת המקדש ואין המזבח מפסיד בהפקעתו ונהפוך שמעתה אפי' ככהן הדיוט אינו עובד. וא"כ בכה"ג שאינו ראוי לעבוד יש לומר לפמ"ש לא שייך הפקעת קדושת הגוף כלל כמ"ש דהוי רק קדושת גבוה ונשאר לו רק קדושת כהן הדיוט. ולכאורה י"ל דלא צריך לבי"ד אבל בתוס' הוכיחו דבי"ד או מלך יכולין להורידו. ועיין שהקשו עמ"ש במלך דהרי במנוי דוקא בי"ד וכמו כן יהיה בסילוקו. ולמ"ש דממילא נפקע וי"ל דמ"ש בתוס' דמסתלק בפה היינו במה שהפקיעו מעבודתו וממילא מסולק ונפקע קדושתו. רק לזה להפקיעו מעבודתו ע"י בי"ד או מלך להודיעו לו כן. אלא דיקשה לדברינו שהרי נשאר לומר דראוי לכה"ג כשימות הכהן המשמש כדאיתא מודה ר' יוסי שאם וכו' שזה עובד או כשאירע לו דבר עוד הפעם. ונאמר ע"ז דהנה באם מת הכהן המשמש דמודה ר"י שזה עובד מקשינן פשיטא ומשני מ"ד הוי ליה צרה בחיים קמ"ל. וכנראה בירושלמי שחשו מאוד לאיבה דאיתא שם לחד מ"ד שלא הי' מיחדים אצלו שלא יהרגנו. וי"ל דבאמת מה"ט היו מורידין אותו רק במה שהוא חשש איבה גדול מבחיים אף דהוי גם זה בכלל אין מורידין עשו כן אבל לא לאחר מיתה רצו לעשות ולדחות משום איבה לא קרובה כ"כ האין מורידין. אבל אם לא היינו אומרין אין מורידין גם מלאחר מיתה הי' מורידין אותו שלא יהיה כצרה מחיים. וגם ע"ז שאם יארע לו דבר שיהי' הוא תחתיו עי' בטורי אבן במס' מגילה דכתב דגם בזה שייך איבה ומדחהו וכן נראה דל"ש בזה חשש איבה. אבל י"ל שהיו מורידין אותו שלא לבטל מ"ע דעבודה דלא יכול לעבוד לא ככה"ג ולא ככהן הדיוט ומה"ט היו מונעים אותו מלעבוד גם אחרי מותו של כה"ג וממילא לא יהי' קדושת כה"ג עליו למען להפקיע אותו לגמרי מקדושת כה"ג אם לא נאמר אין מורידין וא"כ דברי התוס' מובנים ומיושב דאף בקדושת הגוף לא שייך הפקעה ואפ"ה צריכין לומר משום אין מורידין בכה"ג ואתי שפיר: אבל לכאורה יקשה עוד בכהן גדול שלקה בירושלמי במס' סנהדרין והוריות הנ"ל נימא דימנעו מלעבוד ויפקע מקדושתו ויורידו אח"ז. אבל זה אינו אחרי דנדע מאין מורידין וכו' ולא יועילו בזה. ונ"ל דמשו"ה צריך קרא דהוי בקדושתו ות"ל דאין מורידין אבל י"ל כה"ג כמו משום איבה הפקיעו כמו כן בזה קמ"ל דלא. ומיושב בדברינו דברי התוס' ישנים במס' שבת כ"א הנ"ל שכתב דיש פדיון בבלאי כהונה ויקשה דקדושת הגוף אין יוצא בפדיון דכמ"ש בשאינו ראוי לקדושת הגוף לגבוה נפקע קדושת הגוף ונשאר קדושת דמים ממילא דשייך פדיון בו: ד בפירוש מעלין בקודש. הנה יש לפרשו דהוי בגדר מצות רשות שאם מקיימו מקיים מצוה. ויש לפרשו ג"כ שרשאי להיות מעלין כמ"ש בטורי אבן במס' חגיגה דף כ"ה דס"ד שאין משנין מקדושה לקדושה חמורה כדאיתא במס' בכורות דף נ"ג בקדשי גבוה כן עיי"ש. ויש לפרש כמו"כ מעלין לחיובא כגון במכר ספרים ומטפחות במס' מגילה הנ"ל שצריך להיות מעלין בדמים עיי"ש. והנה ודאי לא שייך מעלין לחיוב בכל קדושה דא"כ לא ימצא קדושה קלה רק למצוה: ובטורי אבן מגילה ט' הקשה למה נאמר מעלין ואין מורידין דנדע דאין מורידין מכ"ש דמעלין עיי"ש. וי"ל דמעלין למצות רשות ואין מורידין באיסורא ובטורי אבן שם כתב בס"ת משמע דבעי להיות מעלין עיי"ש. אבל שם במכירה דלדעת הרמב"ן הוי בזיון מצוה דבזה המעלין משום העושה שלא יהיה כבוזה מצוה כי הדבר מצ"ע נשאר בקדושתו בכ"מ שהוא כמו בס"ת וי"ב ובלחם הפנים רק דהורדה הוי בזיון וצריך להעלות שאז המכירה להעלות הדמים לא הוי בזיון. אבל בעלמא הוי המעלין בקודש רק מצות רשות ומסתברא דלא הוי רשות בלבד דכיון דהוי רשות ממילא במעלהו בקודש עשה מצוה ואף דדרך בזיון נילף מדם במס' שבת הנ"ל שם בבזיון בעת קיום המצוה וכאן אף שלא בשעת קיומם. ועיין בטורי אבן שמחליט דמעלין במס' מנחות רשות דאל"כ האיך נילף ממחתות דשם היה לאות ולזכרון אבל אם נשמע מזה דהוי רשות נילף שפיר משם עיי"ש. וברש"י במס' מגילה דף כ"ו כתב בשם התוספתא ללמוד אין מורידין ממחתות ומעלין מויקם משה בראשונה בצלאל ואח"ז משה היפוך מסוגיא דמס' מנחות והקשו ע"ז. גם בטורי אבן הקשה האיך נילף ממחתות דאין מורידין דשם הוי כמפורש בתורה לאות ולזכרון דמעלין ילפינן שפיר דעכ"פ הוי רשות להעלות עיי"ש: ונראה לענ"ד בזה דלכאורה מה היה בזה אות שהיו מצפים בהם המזבח וכי לעולם היו זוכרין שזה הנעשה ממחתות אלה האנשים ובמה היה ניכר. אבל נראה לומר שהיה לאות ולזכרון נגד מחשבת קרח ועדתו שהיו רוצין להוריד אהרן הכהן מקדושתו וצוה לעשות אות במעשה מוכיח שנהיה מעלין בקודש להורות ע"ז דמעלין ואין מורידין וביותר כמ"ש לעיל וכנראה מלשון רש"י הואיל והוקדש יוקדשו שהיה מסתברא להורידן וא"כ מזה שהיה לאות ולזכרון מהאי גופא בלבד נלמד דמעלין ואין מורידין בקודש ואתי שפיר: אמנם מה שכתב ברש"י כאן מעלין מויקם משה ובכ"מ במס' שבת כתב האי דמס' מנחות. דהנה כמ"ש לעיל במס' מנחות נלמד דאין מורידין אף דע"י הורדה מעלין דבר אחר והרי כאן במכירה אמרינן דמותר לעשות כן. אבל שאני שם דלא נרויח דמה שמעלין זה מורידין זה אבל כאן דאין עלוי והוי העלאה גדולה מהורדה שפיר מעלין בכה"ג וכאן צריך עלוי גדול וכמ"ש משום בזיון ועי' ברמב"ן ור"ן בזה וצ"ע בעלוי גדול מהורדה בכ"מ: גם שאני בזה דמס' מגילה להאי דמס' מנחות דבמכירת ס"ת וכיו"ב דעל הדבר גופא לא נעשה הורדה דמה שמוכר מורידו הלוקח מעלהו ויש לדון רק מצד העושה שהוא מורידו וכמ"ש דע"י הורדה בעלוי גדול מקודם הוי הירידה עליה. וזה לא נדע רק מויקם משה ולא ממחתות שלא היה באופן הזה לדון דמעלין בעלוי גדול דאף שבא הורדה קטנה ממנו מזה וזה נלמד מויקם משה שהיה בצלאל העושה והמתחיל במצוה אומרים לו גמור כדאיתא בירושלמי ועי' במס' ברכות בפ' כיצד מברכין והוא אומר על המוגמר אף דאיכא דעדיף מניה עיי"ש. וא"כ בזה שלא הקימה בצלאל ולא גמרה היה נראה כהורדה אף שהיה בצווי מפי ה' עם כל זה מדה' צוה כן נלמד דהרי המתחיל במצוה אומרים לו גמור דנראה כשאינו גומר שקשה וכבידה בעיניו ולמה נצטוה משה לעשותו והלא היה מכבודו של משכן שאחד יגמור אותו. אבל הירידה עלוי גדול שנתעלה שהיה ע"י משה ומזה נדע כי עלוי גדול בירידה קטנה מותר ואין מזה במכירת ס"ת וכיו"ב דרק בעלוי הוי בגדר מצוה וצ"ע. וגם י"ל במה שנמנע לבצלאל להקימו הוי לו הורדה ונשמע שעליה גדולה ע"י הורדה מותר אלא שיש לחלק בב' דברים זה משום זה לאותו הדבר בעצמו כמ"ש לעיל: ה עי' בפנ"י במס' מגילה דף ט' שכתב לתרץ קושית הרשב"א דנימא דמתני' כר' יוסי ולענין דאורייתא וכתב דנפק"מ לענין דאורייתא דלר"י בשימוש בשמונה בגדים פסולה וכתב שדעת התוס' שמתמנה בפה ומסתלק בפה הוי כן שהורד לגמרי ובס' שיח יצחק הקשה שרש"י במס' יומא י"ב פי' דמודה ר"י בעבר ועבד בשמונה בגדים ופי' דעת תוס' שכתבו רק דאם לא נאמר אין מורידין היו מסלקין בפה לגמרי עיי"ש: וחלילה להשות לפנ"י כטועה. ונראה שכ"כ רק לדעת התוס' שפי' דעתם שהיו מורידין לגמרי לר"י רק עם כל זה יהי' ככהן הדיוט בעבודתו ועיין כיו"ב בירושלמי במגילה במשוח מלחמה דאיתא שלא יאמר כה"ג פעם עובד בשמונה ופעם בארבע עיי"ש. ונראה דס"ל כן שהביאו ראיה שמסתלק בפה מיוסף וכו' והוסע מן הכהונה דיקשה דא"כ עשה המלך שלא כדין שהרי אין מורידין ואם גם נאמר דעשה שלא כדין מ"מ לא היה עושה כן אם לא דעכ"פ בדיעבד נסתלק מ"מ יקשה דהרי בגמ' מביא האי דיוסף וכו': ונאמר ע"ז שאמר לא ככה"ג ולא ככהן הדיוט וכי יפלגו על התוספתא ובמציאות ששם נאמר שהוסע מכהונה ודוחק לומר שהם אמרו כן והמלך לא עשה כדעתם שלא נראה כן. ונראה דעת התוס' בגמ' כמו"כ שהוסע ונסתלק לגמרי ודעתם שהרי אם נאמר שלא הורידו רק שלא לעשות עבודה גם זה הורדה. ונראה דמשום האי טעמא פליג ר' מאיר וס"ל דאף משום איבה אין מורידין והאי מודה ר' יוסי באם מת הכה"ג וכו' היינו למנותו מחדש והאי דסלקו ולא הניחו שאם יארע לו דבר יהיה תחתיו י"ל משום חיוב כל הדינין שלא יהיה עליו שלא לטמא וכיו"ב וצ"ע. אבל יקשה לכאורה דא"כ מאי מקשינן פשיטא שהרי צריכין לאשמעינן שממנין אותו מחדש י"ל דמשו"ה הוי פשיטא שהרי ביטלו ממנו המ"ע דעבודה ודאי הוא קודם לאחר למען לא יבטל מ"ע היכא דאפשר שיקיימו כיון דבטל חשש איבה כן נראה לענ"ד ליישב דברי הפנ"י ודעת התוס' כנראה כמ"ש ז"ל. אבל צ"ע לפ"ז צ"ל המשנה במס' מכות דף י"א ע"א ואחד שעבר מחזיר הרוצח מובא במס' יומא ע"ג יהיה דלא כר"י אם לא נאמר שם לענין דאורייתא נאמר. ועי' במס' הוריות דף י"ב ע"א דאמר רבא ר' שמעון היא ונסיב וכו' ולק"מ: ו יש לעיין אם ע"י שלא נהיה מורידין יבטל כל המצוה מלעשותה אם אף בכה"ג נאמר אין מורידין. ולכאורה בכה"ג שעבר דמבטלין ממנו המ"ע דעבודה י"ל דעכ"פ נתקיימה העבודה ע"י אחרים אבל בכהאי גוונא שיבטל המצוה לגמרי יש לעיין לכאורה. ובירושלמי הנ"ל בכהן משיח שלא יאמרו פעם כה"ג עובד בארבעה ופעם בשמונה ואם שייך לומר כן בכה"ג העובר צ"ע דלטעם זה אף דמבטל לגמרי הורידו. אבל בסוגיא דידן ובכהן העובר לא נמצא בירושלמי כמו"כ טעם זה דיש לחלק משום דשם רואים אותו נשאל באורים ותומים בשמונה עיי"ש. וא"כ היה נראה דאף דמבטל המ"ע ע"י אפ"ה אין מורידין. והנה ראיתי בשו"ת כנסת יחזקאל סי' ט"ז שכתב דזקן שעשה כבית שמאי הוי באופן שאי אפשר לו לעשות כבית הלל ובכה"ג מודו ב"ה עיי"ש. ולכאורה כמ"ש היה נראה אף דמבטלין מצוה בכולהו מ"מ אין מורידין מכ"ש שם דהוי אפשר לו לקיים המצוה בלי פחות ובלי הוספה. ונראה לחלק דוקא בכה"ג דהוי ביטול מצוה דבר אחר ואין מורידין דבר בפ"ע אבל במצוה אחת שאם לא נעשה הורדה נבטל כולה יש לומר כמ"ש לעיל בס"ת דאם ע"י הירידה יהיה עליה גדולה מותר ובמצוה י"ל מחויב לעשות כן וא"כ אין לך עליה גדולה מזאת שע"י הורדה לא יבטל מצוה כולה ובכה"ג במצוה גופה ובאופן דהוספה או פוחת לבטל ענין זה כולה י"ל דלא שייך אין מורידין אם הוי לעלוי מצוה זאת ואין ירידה בה. דשאני בב' דברים דאין להוריד זה להעלות דבר אחר. וי"ל כמו בפרי החג כמ"ש משום דמצותו בכך לא שייך מורידין וכמו כן בזה שא"א דכמו שם צ"ל משום דזה קיומו הוי העלאתו וכמו כן י"ל בזה באופן שאי אפשר בענין אחר. ומובן שזקן זה הביא ראיה מפרי החג דכה"ג הוי הירידה עליה דזה ודאי גם ב"ה מודו ע"כ ואתי שפיר. ומזה אפילו לא לבטל המן המובחר במצוה מורידין באותו הדבר והוי ירידה עליה וכמ"ש: ז והנה לר' מאיר דס"ל דהוי ככהן גדול לכאורה היה נראה אף דשייך איבה אפ"ה סבירי ליה דאין מבטלין אותו מעבודתו המ"ע כל ימי כה"ג שמשמש. אמנם עיין במס' יומא דף ע"ג ע"א דאיתא שם כי לית ליה איבה בדכותיה בדזוטרי מניה אית ליה איבה עיי"ש גבי כהן המשיח. אמנם למסקנת הגמ' שם נשאל אתמר לא צריכין לומר כן וי"ל בכהן משוח בלא איבה אינו משמש מדאורייתא בשמונה בגדים וי"ל דס"ל כמו"כ טעמא דאיבה רק כמ"ש אם דאין מורידין משום איבה דגם זה שלא ישמש בשמונה הוי מורידין או זה שלא ישמש כלל דהוי ביטול מ"ע. ועי' בתוס' במס' יומא דף י"ג בד"ה הלכה שכתבו דנפק"מ לזמן הזה לפרנס הממונה על הציבור ועבר מחמת אונס שכשיעבור האונס חוזר לשררותו וגם נוהגין כבוד בשני כהאי מעשה דרבן גמליאל ור' אלעזר בן עזריה במס' ברכות עיי"ש. ולכאורה שם בר"ג וראב"ע הוי כר"מ דשניהם בעבודתם רק לראשון היתרון בעבודת יו"כ ועשירית האיפה וכן שם לר"ג שתי שבתות ולראב"ע שבת אחת ועי' במהרש"א שהקשה שזה שהראשון חוזר לעבודתו גם מר"מ נשמע עיי"ש. ובאמת גם שבשני נוהגין כבוד מר"מ נפקא ושם כמ"ש כר"מ קאי דלר"י לא יהיה משמש כלל משום איבה. וצ"ל דשאני בכ"ג דאיכא עליו עכ"פ קדושת כ"ג לענין שאר דברים משא"כ שם בנשיא לא יהיה כלל והוי הורדה גמורה. גם הנראה דשם הורידו לר"ג ומסתמא כדינא וא"כ היה להראב"ע להיות לבד נשיא רק ר' יהושע אמר מאן דלביש מדא וכו'. וכמ"ש במהרש"א בחדושי אגדות משום שהיה ראב"ע כהן ועיין ברמב"ן ויחי בשם ירושלמי שאין לכהנים המלוכה ונשיאות עיי"ש. וא"כ רק משום דאין מורידין נשאר ראב"ע ג"כ אף דגם זה הוי הורדה לראב"ע שלא יהיה לכל שבתות וכמ"ש לר"מ אין מורידין באיכא טעם אחר גם כדאיתא שם נדרש מר חדא שבתא אתא לקנואי אלא ר"ג שתי שבתות וראב"ע שבת אחת והיינו טעמא דאיבה דלא חייש ר"מ ושפיר כתבו בתוספות דרק לר"י אתיא האי דר"ג ומיושב קושית המהרש"א דאין כונת התוס' דמר"ג דהוי חוזר לעבודתו ונהפוך ראב"ע היה בגדר כהן המשמש כיון שהורידו ר"ג כדינא. אמנם למ"ש די"ל משום הכי לר"י אין מורידין ולא חייש לאיבה משום ביטול מ"ע העבודה לא יהיה נשמע מר"י כ"כ. ועי' בטורי אבן במסכת מגילה דף ט' שכתב לחלק בין נשיא לכ"ג מטעם הפקעת קדושה. וכמ"ש לעיל דאין מורידין לא תליא בזה וכן נראה דעת התוס' דאל"כ לא נלמד מכה"ג לנשיא כלל: ח יש לעיין במחל כהן גדול השני אם מהני מחילתו להיות מורידין דבנשיא דאי' כמו"כ אין מורידין שם י"ל דמהני מחילתו דדוקא בשעה שהוא נשיא נאמר נשיא שמחל על כבודו אין כבודו מחול. אבל במוחל שלא יהיה כלל נשיא יוכל למחול. אמנם בכה"ג שעבר יש לספק אם כיון דהטעם משום דאין מורידין וכו' והיה נראה דמשום כבודו ניתן למחול. ולכאורה נראה דלא מהני מחילתו לבטל קדושת הגוף וכמו דאיתא בירושלמי במסכת סנהדרין הנ"ל. רק הבי"ד היה יכולין להפקיע כמ"ש בתוס' אבל מחילה יש לומר דלא מהני ואין מורידין וכו' לא הוי משום כבודו רק שלא להוריד הקדושה. וגם מסתבר דאם נאמר שיכול למחול נכוף לכהן העבר למחול כדי לקיים מ"ע דעבודה ועי' בתוס' במסכת כתובות דף מ' ע"א שפירשו בפירוש אם אמרה לא בעינא מי איכא לעשה כלל דכופין אותה לומר לא בעינא עיי"ש. וע"כ נראה דלא מהני מחילתו. וזה יהיה לכאורה נגד מה שכתב בשו"ת כנסת יחזקאל בסי' י"ג דבנתיאש אינו חוזר כלל והביא ראיה לדבריו לראנ"ח בסי' ע' ונראה מדבריו לכאורה דכמו"כ מחילה מהני דיאוש ומחילה שוין לזה עיי"ש דברים נעימים בסוגית הגמרא אבל כמ"ש לכאורה נגד דבריו ועיין במג"א בסי' קנ"ג ס"ק מ"ט עיי"ש בזה: והנה למ"ש בתוספות דמתמנה ומסתלק בפה וא"כ ס"ל דאף דהוי בקדושת הגוף נוכל להפקיעו י"ל דמחילה מהני ג"כ וכמ"ש לעיל בפי' דברי התוס' דרק באם הבי"ד מפקיעין שלא לעבוד ואז נפקע קדושת הגוף וממילא הוי רק אין מורידין וא"כ יהיה שייך לכאורה מחילה. אבל גם זה אינו דנשאר לו קדושה שאם ימות וכו' וא"כ לא שייך מחילה. ויש לפרש ומודה ר' יוסי שאם מת וכו' דע"כ מודה דאל"כ נאמר לכופו למחול שיהיה ככהן הדיוט אמנם כמ"ש בפי' התוס' לדעת הפנ"י דנפקע לגמרי לדעת התוס' ואין עובד ככהן הדיוט משום אין מורידין וכו' יקשה ימחול ונכופו למחול ודוחק לומר שמא ימות הכה"ג ויהיה אז מקיים המ"ע ביותר. דבשביל ספק זה לא יבטל מ"ע כל ימי כה"ג וצ"ע לכאורה ואין לומר על זה דנהי דלא הוי הפקעת קדושה בהורדה רק כבוד אבל כבוד הכהן דהוי כבוד הקדושה שלא ניתן למחילה וכמו דמחלקינן בין מלך ות"ח, דהרי אחרי הפקעת קדושה אי' כבודו ג"כ. ועיין מחלוקת הראשונים ז"ל במוחל על כבודו בין כבוד לבזיון ועיין בדרשות של אאמ"ו הגאון ז"ל בשערי תורה ח"א מ"ש בזה ולחלק בין עשה כן לקיים מצוה עיי"ש. והורדה בכלל בזיון ועיין בטורי אבן מגילה כ"ח עיי"ש: ויש לעיין עוד במסכת יבמות דף כ' ע"א בגמרא איסור מצוה אלמנה לכה"ג ומקשינן ליתי עשה וכו' עיי"ש. ויש לעיין למ"ש בתוספות דמסתלק בפה וכמ"ש בפנ"י וכמ"ש לעיל דאף לאחר דאמרינן אין מורידין לא הוי ממש כה"ג רק משום איבה אסור בכל הנ"ל מ"מ נאמר כשיחול עליו מ"ע דיבום הבי"ד יורידו אותו בפה לקיים מ"ע דבאמת חלה עליו רק דאין עשה דוחה לל"ת כהאי גוונא וכמו היכא דדחי, לר' אליעזר באפשר לקיים שניהם אינו דוחה כמו"כ באם לא דחי נאמר באפשר לקיים שניהם יקיים וחלה עליו ואם דלא הוי בידו רק ביד הבי"ד מ"מ הבי"ד יעשה כן כמו בחצי עבד וכו' בפריה ורביה. וגם אם לא נאמר כמ"ש בפנ"י עכ"פ משום קדושת הגוף יוכל הבי"ד להפקיע כמ"ש לעיל ולא נשאר רק מטעם אין מורידין וע"ז כמ"ש י"ל דשייך מחילה ואם גם לא יהיה שייך מחילה מ"מ בשביל זה לא נבטל מ"ע דיבום דשאני מ"ע דעבודה דאפשר בכהנים אחרים ואין מצות עבודה בטילה משא"כ ביבום ולמסקנא שם דאמרינן דאפשר בחליצה לא יקשה אבל בס"ד דאיתא בשלמא מהנשואין עשה ול"ת וכו' והרי כמ"ש בנשואין אפשר ג"כ לסלק העשה ול"ת. והנראה בזה אף דיש מקום לומר דשייך הפקעה בכה"ג בפה וכמ"ש אין מורידין הוי אף היכא דלא שייך הפקעה מ"מ בכה"ג כדאיתא בירושלמי סנהדרין דמהתורה לעולם בקדושתו הוי אין מורידין כמו כן מטעם הפקעת קדושה אף היכא דלא שייך צורך גבוה אבל זה עולה לדעת רש"י ולא כדעת התוספות לפמ"ש בפנ"י דיקשה הנ"ל. גם י"ל דזה שנסתלק בפה ולהיות מורידין הוי איסור על הבי"ד וס"ל אין אומרים חטא בשביל שיזכה חבירך למען יקיים הוא המ"ע דיבום והאי דאין מורידין איסורא דאורייתא. ועיין בתוספות שבת בפ"ק דדוקא היכא דאיסור בא ע"י אמרינן ניח"ל לחבר לעשות איסור קל וכו' עיי"ש אלא דא"כ יקשה לדוכתיה האיך הורידו לגמרי לכהן שעובר לדעת התוספות להפנ"י וצ"ל משום כמ"ש לעיל ועל כרחך דאמרינן חטא וכו' וא"כ יקשה גם בזה נאמר והקושיא ממ"נ לפי' הפנ"י לדעת התוס': ועתה נבוא לדברי רבינו. הנה כתב מותר וכו' לעשות וכו' וכן בני עיר שמכרו וכו' כתב כלישנא דמתני' דלא נזכר מביהכ"נ למכרו לעשות ביהמד"ר רק בגמרא נמצא מבנין ביהכ"נ לבית המדרש. ועיין בספר טורי אבן במסכת מגילה שעמד ע"ז למה לא נאמר במשנה מכר ביהכ"נ יקנה בית המדרש עיי"ש. ולמ"ש דמשנה אתיא לאשמעינן דמעלין ואין מורידין בקודש אפי' היכא דליכא הפקעת קדושת הגוף וזה במכירה והאי דאיתא בגמרא ביהכ"נ לעשותו ביהמד"ר הוי בהפקעת קדושת הגוף דשייך לא פקעה. והאי דלא נקטי בגמ' מחלוקתם במכירת ביהכ"נ לביהמד"ר י"ל למ"ש בטורי אבן דלכן נקטי מעלין ואין מורידין דצריך לאשמעינן גם מעלין דבקדשי גבוה במס' בכורות נ"ג אין משנין אפי' קדושה קלה לחמורה עיי"ש. והנה אין משנין לא שייך רק בלעשות ביהכ"נ לביהמ"ד ואשמעינן דזה שפיר לעשותו משא"כ במכירה דלא הוי שנוי בדבר. ומשו"ה גם רבינו כתב ככה בראשונה משנוי ממש מביהכ"נ לביהמ"ד דשרי ואח"ז מאין מורידין במכירה דהוא בלי הפקעת קדושה: והנה במחלוקת דריב"ל ור' יוחנן אם מותר לעשות ביהמ"ד לביהכ"נ יש להבין אף לר' יוחנן דאמר הלואי שיתפלל כל היום כמ"ש דוקא בטעה ובמסופק אבל ודאי מודה ר"י דתורה עדיפא דת"ת כנגד כולם ולרמב"ן תפילה דרבנן ועיין בפ"ק דמסכת שבת מניחין חיי עולם וכו' עיי"ש. והנה י"ל דביהכ"נ ג"כ למוד דק"ש תורה וגם מתקנת משה ועזרא בקריאת התורה שם. וא"כ יש בו שניהם תורה ותפילה ועם כל זה מעלת ביהמד"ר לריב"ל דעיקרו לתורה ותמיד הלומדים שמה ברבים משא"כ ביהכ"נ לפרקים. והנה מצינו תפילה בביהמ"ד ג"כ כמו רב אמי ורב אסי דהתפללו רק בין עמודי דהוי גרסי כדאי' במסכת ברכות ובכה"ג י"ל דלא פליג ר"י על ריב"ל. ועיין במג"א בסי' קנ"ג ס"ק א' דיש לחלק בין ביהמד"ר של רבים משל יחיד לענין שיהיה עדיף מביהכ"נ עיי"ש. ובסי' צ' סעיף י"ח שציין שם לחלק בין ביהמד"ר קבוע לשאינו

20 רא"ש פתח ↗

20 רשב"א פתח ↗

מתני': בני העיר שמכרו רחובה של עיר וכו'. ראיתי למקצת המפרשים שפירשו בני העיר שבעה טובי העיר, וכדאמר רבא בגמרא לקמן מגילה כו, א לא שנו אלא שלא מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר וכו', כלומר כשמכרו השבעה טובי העיר לא מכרו במעמד אנשי העיר ומדעתם, דאלמא מתניתין בשמכרו שבעה טובי העיר היא. ואינו מחוור בעיני, דאם כן היאך קורא אותם בני העיר סתם הוה ליה למתני בהדיא שבעה טובי העיר שמכרו. ועוד דלישנא דרבא נמי לא דייקא הכין דאם כן הוה ליה למימר לא שנו אלא שמכרו שבעה טובי העיר שלא במעמד אנשי העיר, אבל השתא דקאמר לא שנו אלא שלא מכרו שבעה טובי העיר שבעה טובי העיר מאן דכר שמייהו. ועוד דנראה שהכריחם לפרש כן מה שאמר רבא אבל מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אפילו למישתי ביה שיכרא, ואי בשמכרו כל בני העיר כסתם לישנא דמתניתין הרי יש כאן שבעה טובי העיר והרי יש כאן מעמד אנשי העיר ולפיכך פירשו דבני העיר דמתניתין היינו שבעה טובי העיר שהם כאנשי העיר , ואדרבא אם איתא היכי מפיק להו במתניתין בלישנא דבני העיר דדינא מתהפך בהו, דאילו בשבעה טובי העיר אינן יכולין להוריד בקדושתן ובבני העיר יכולין אפילו למישתי ביה שיכרא ואמאי נקיט איסורא בלישנא דהתירא .ולי נראה, דמתניתין בשמכרו בני העיר ממש אלא שלא מכרו מדעת הפרנסין , דהיינו שבעה טובי העיר הממונים על צרכי בני העיר, והלכך אין בני העיר רשאין למכור ולהוריד המעות מקדושת הדברים הנמכרין אלא אם כן עשו מדעת הפרנסין וכענין שאמרו בצדקה שאינן רשאין לשנות אלא מדעת הפרנסין, והשבעה טובי העיר נמי אינן רשאין למכור ולהוציא המעות לדברי חול ואפילו להוריד מן הקדושה הראשונה אלא אם כן עשו מדעת בני העיר, אבל בשמכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר רשאין ואפילו למישתי ביה שיכרא. והכין משמע לי מן התוספתא, דתניא התם בפרק שני דמכלתין ה"ז ו-ט עי"ש רבי מנחם ברבי יוסי אומר בני העיר שמכרו בית הכנסת לא יקחו את הרחבה, א"ר יהודה במה דברים אמורים בזמן שלא התנו עמהן פרנסי העיר אבל התנו עמהן פרנסי העיר רשאין לשנותן לכל דבר שירצו וכו', הפוסק צדקה עד שלא זכו בה פרנסין רשאין לשנותה לדבר אחר משזכו בה פרנסין אינו רשאי לשנותה לדבר אחר אלא מדעתם, ע"כ בתוספתא, ומוכיח כמו שכתבתי. והיינו דרבא דאמר לא שנו אלא שלא מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר, כלומר שמכרו אנשי העיר שלא מדעת הפרנסין, אבל אם הסכימו שבעה טובי העיר באותו מכר והיו במעמד אנשי העיר רשאין להוציא המעות לכל מה שירצו.וגרסינן בירושלמי פ"ג ה"ב שלשה מבית הכנסת כבית הכנסת שבעה מבני העיר כעיר, מה נן קיימין אם בשקבלו עליהם אפילו אחד, ואם בשלא קבלו עליהם אפילו כמה, אלא כן נן קיימין בסתם, עד כאן. ואם כדברי המפרשים היאך קאמר שבעה מבני העיר כעיר, והלא עיר ממש יכולין למכור כל מה שירצו ושבעה מבני העיר שמכרו בית הכנסת לא יקחו רחוב, אלא אם כן נפרש דעיקר מכירה קאמר, כלומר שממכרן ממכר ויוצא מה שמכרו לחולין במכירתן כאילו מכרו כל בני העיר הא לענין הדמים לא, אבל לפי מה שכתבתי קאי בין אמכירה בין אדמים כלומר שבעה מבני העיר כבני העיר שלא מדעת השבעה.והא דקאמר מה נן קיימין אם בשקבלו עליהם וכו', נראה לי פירושו אם בשקבלו עליהם בני העיר כל מה שיעשו השבעה במכר זה אפילו אחד, ואם בשלא קבלו עליהם כלל ממכרן בזה אפילו היו כמה שמכרו אין ממכרן ממכר, והעמידוהו בסתם, כלומר שהעמידו עליהם סתם שבעה טובי העיר לפקח על עסקי צבור והלכך אע"פ שלא קבלו עליהם בני העיר בפירוש מכר דברים אלו אפילו הכי ממכרן ממכר, שלא תאמר דברים של תשמישי קדושה ובית הכנסת לא עלתה על דעת בני העיר שימכרו אלא לדעתם ולא תועיל מכירתן אלא אם כן נטלו רשות מבני העיר בפירוש קא משמע לן .

20 רשב״א על מגילה פתח ↗

אמר רב יוסף מאי קא משמע לן רבי יהודה תנינא רבי יהודה אומר מוכרין אותו לשום חצר וכו'. קשיא לי שפיר קאמר רב יוסף מאי קא משמע לן רבי יהודה. ונראה לי דרב יהודה דיוקא דמתניתין קא משמע לן, דלא תימא דלרבנן אפילו בארבע אמות דלא קביעא קדושתייהו קאמרי. ודכוותה אמרינן בריש פרק האשה שנתאלמנה כתובות יז, ב ורב הונא מתניתין אתא לאשמועינן רב הונא דיוקא דמתניתין קא משמע לן.ובהכי מיתרצא לי קושיא אחריתי, דתני תנא קמיה דרב נחמן המשתין צריך שירחיק ארבע אמות ומתפלל והמתפלל מרחיק ארבע אמות ומשתין ואקשי ליה רב נחמן המתפלל מרחיק ארבע אמות ומשתין אי הכי קדשתינהו לכולהו שבילי דנהרדעא, וקשיא לי ואמאי לא אותביה ממתניתין דאמר רבי יהודה והלוקח כל מה שירצה יעשה ואפילו רבנן לא קאמרי וכו' כדאמר רב יוסף הכא, וניחא לי דאמר לך האי תנא דלרבנן לא תימא הא ארבע אמות דלא קביעא קדושתייהו לא אלא הוא הדין דאסרי בארבע אמות. כך נראה לי.ועוד קשיא לי היכי פשיטא ליה כולי האי לרב יוסף דלא איצטריכא לאשמועינן ואמר דרבנן נמי מודו בארבע אמות משום דלא קביעא קדושתייהו, והא אנן תנן לעיל מגילה כה, ב בני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בדמיו בית הכנסת דאלמא רחוב קדושה יש בו וכדאמרינן בריש פירקין לעיל מגילה כו, א ואע"ג דלא מצלו ביה אלא באקראי בעלמא וכדאיתא לעיל שם, אלמא אע"ג דלא קביעא קדושתיה קדוש. ויש לומר דשאני רחוב דמזומן לכך אלא דלא מצלו ביה תדיר אלא לעתים ובאקראי.ומסתבר לי דהוא הדין דהוה מצי רב יוסף למימר ועד כאן לא קאמרי רבנן ואפילו בבית הכנסת אלא לעשותו בית המים קבוע אבל להשתין באקראי שרו, דאי לא תימא הכין רבינא דזבן ההוא תילא וזרעיה לעיל מגילה כו, ב נזהר היה בכל עת שלא ישתינו שם ואטו בחצר נמי לרבנן מי מצי מזדהרי כולי עלמא דלא ישתינו שם אלא ודאי שרי, אלא דחד מן תרי טעמי קאמר.אלא דאכתי קשיא לי טובא מאי דקאמר רב יוסף ואפילו רבנן לא קאמרי אלא בית הכנסת קבוע וכו' דמשמע מדרבנן איכא למשמע איסורא ואדרבא מדרבנן שמעינן היתר גמור ואפילו בבית הכנסת, דאם איתא דאסור למה לי תנאי לוקח יחוש לעצמו דהוא אסור. ויש לומר דמדקא מצרכי רבנן להתנות אלמא אסור דאי לא למה מתני הלוקח מה שירצה יעשה, אלא דמכל מקום צריך המוכר להתנות אף על פי שהלוקח יזהר בה ממילא כדי שלא יראה הוא כמזלזל בקדושתו ומוכרו לכל דבר. ואי נמי איכא למימר דלרבנן אין המוכר צריך להתנות בפירוש שלא לעשות בו אותן ארבעה דברים אלא שאסרו למכור לאותן הדברים, וכמו שאני עתיד לכתוב לקמן מגילה כח, א ד"ה מתני' גבי מתניתין דועוד אמר רבי יהודה בסייעתא דשמיא. ומיהו אינו מחוור.

« מגילה כ״ה ע״א מגילה כ״ו ע״ב »